|
טל קושנר
'אור פשוט' יוצרים מוסיקה מיוחדת במינה שבטח לא שמעתם כמותה עד הרגע. הם מתמקדים בסגנון הרגאיי / דאב / אקספרימנטאל (ואלו לא קללות) ומצליחים לקחת את המוזיקה הזו ולהפוך אותה ל100% יהודית, בדגש על הצלילים האלקטרונים שכיום האוזן של כולם התרגלה אליהם.
ואל דאגה, הסבר, פירוט ונימוק וגם דוגמאות לפניכם.
|
ז׳אנר הרגאיי (reggae) והתת ז׳אנר שלו הדאב (dub), במקור מגיעים מג׳ימיקה (אי בים הקאריבי) בשנות ה60, למעשה זה שילוב של ג׳אז ובלוז אבל הקצב יותר איטי, שכולל בתוכו מוזיקה אפריקאית וקאריבית מסורתית.
חלוץ הרגאיי הראשון שפרץ את גבולות גמייקה הוא ג׳ימי קליף, אך הוא נשאר מאחור עם עלייתו של האומן המפורסם ביותר בג׳אנר זה, בוב מארלי, כמובן.
מכיוון שהרסטאפארים שרו כל הזמן על השיבה לציון (הם התכוונו לאפריקה), על יהודה ו “JAH” שזה בעצם הקב״ה, כל סימניה של היהדות קשורים למוזיקה הזו, ישנם סממנים פיזים ממש כמו מגן דוד, אריות וכו׳.
אור פשוט לוקחת את זה עוד צעד קדימה, ובמקום רק להיות דומים ליהודים ולקחת את התקווה מעם ישראל שחזרו לציון, אנחנו היהודים חזרנו לציון המקורית, שרים עליה, וטוענים שאין שום יאוש בעולם.
|
|
דאב זה תת-סגנון של מוזיקת הרגאיי, שלא כמו ברגאיי הוא יותר אינסטרומנטאלי ויש בתוכו פחות מילים ושירה, הוא יותר אלקטרוני עם המון אפקטים, בעיקר אפקטים של השהייה והד שמכניסים לאוירה קוסמית.
הדאב הגיע לעצמאות, והחל לתפקד כז׳אנר בפני עצמו בשנות ה - 70 כשאומנים (ג׳מייקנים) כמו Lee scratch Perry ו״קינג טיובי״, הפיקו אלבומים שלמים של דאב, הסגנון היה צד חשוב לכל המוזיקה האלקטרונית בכלל.
יש סגנונות רבים שיצאו ממנו כמו דאב-סטפ והדראם-אנד-בייס.
|
בישראל מתפתח הרגאיי אך הוא אינו קולע לסגנון המקורי, הוא מעורב עם רוק, מוזיקה בלקאנית והיפ הופ שהם ז׳אנרים הניגזרים משם, אך הם בקצב יותר מהיר ושונה.
אור פשוט לקחו את המוזיקה הזו לכיוון יהודי לגמרי, ומגישים אותו לקהל עם המון רגש ושאיפה לעולם טוב יותר.
|
כגי |
|
 |
|
