|
פורסם במגזין פנימה
כתבה: אמונה בן ארי
הפתעות הן דבר טוב, וגם צימר. אך כשהוא מלווה בסדנה זוגית של יצירה בזכוכית, אין דבר נפלא מזה. ביקרנו ב'נופש בקידה' ויצאנו בידיים מלאות ובלב שמח.
אני מודה לא תמיד בעלי יודע לפרגן אבל הפעם הוא שיחק אותה בגדול. בבוקרו של סתם יום של חול הוא הודיע לי שאני והוא יוצאים לחופשה.
לצימר "נופש בקידה" הגענו בשעות הצהריים לאחר שביקרנו במעיין נחמד שנקרא 'מעיין הגבורה' שלמרגלות הישוב עלי בצימר חיכתה לי הפתעה נוספת. מענית, בעלת הצימר, הכניסה אותנו לסטודיו שלה והודיעה לי שבעלי גם הזמין עבורנו סדנת זכוכית.
'בשביל שנינו?!' שאלתי בעיניים מלאות תדהמה ובעלי מיד הסביר 'אני רק מסתכל, עדיף שלא אשבור כאן כלום. גם ככה תחום האומנות שייך לך' ומיד הראה לי את ידיו הגדולות כאילו אומר: מה לי ולזה.
מענית פרסה לפני את מגוון הצבעים של משטחי הזכוכיות ולאחר בחירה משותפת מה נכין הייתי צריכה לחתוך אותן עם חותך זכוכית וכלי עבודה שונים, כמובן שביקשתי עזרה מבעלי. גם בשלב הנחת הזכוכיות בעלי לא טמן ידו בצלחת... מסתבר שלגבר החסון שלי יש טעם לא רע. העבודה המשותפת בינינו הייתה כל כך נעימה. אם בדייטים מציעים לדבר תוך כדי טיול לזוגות נשואים מומלץ ליצור יחד.
הכנו קרש לחלות לבית שלנו. מענית לקחה את הזכוכית לתנור המיוחד שלה ובינתיים ביקשתי ממנה לספר לנו על המקום. מסתבר שהיא ומשה בעלה היו הראשונים שהגיעו לקידה. הראשונים שבנו שם בית ובין הראשונים באזור שהקימו צימר.
"הגענו לקידה עם תינוק בן שלושה חודשים כזוג צעיר, חווינו את חווית החלוצים. את הצימרים בנינו לא מתוך מחשבה כלכלית אלא מתוך אידיאל: להביא את עם ישראל לכאן. זה היה לפני חמש שנים והרגשנו שזה חשוב. אנשים הרימו גבה ואנחנו קיווינו לטוב.
ב"ה חמש שנים שאנשים רבים מגיעים לקידה ויוצאים עם חיוך על הפנים. "מגיעים לכאן אנשים מסוגים שונים המכנה המשותף לכולם הוא שורשיות. לצד יהודים אוהבי הארץ דתיים וגם לא, מגיעים לכאן גם אנשים לא יהודים שמבקרים בשילה הקדומה. כולם מתרגשים להיות בחבל הארץ הזה".
"ואיך הגעת לזכוכיות?" אני שואלת
"למדתי שילוב אומנויות לפני תשע שנים. תמיד אהבתי אומנות אך מכיוון שיש לנו עסק משפחתי של בניה קלה הרגשתי שאני צריכה משהו שישמח וימלא אותי מעבר להתעסקות בעבודה היומיומית. הייתי חייבת לסיים את הלימודים לפני הלידה של בני. נשאר לי קורס אחד אחרון כדי להשלים את התעודה. רק בקורס "תכשיטי פיוזינג", (שיטה של התכת זכוכית) היה מקום פנוי ומאז אני שם", היא אומרת בחיוך.
"הזכוכית היא חומר מדהים וכל דבר בה מצליח ויוצא יפה. כשאין לי כוח לאפות עוגה אני הולכת לסטודיו לאפות זכוכיות" אומרת מענית בחיוך. "תמיד משהו יוצא כאן חדש ומיוחד, לזכוכית יש חיים משלה".
"הכי כייף לי להעביר את הסדנא לזוגות דווקא", מספרת לי מענית. "מכל הסדנאות והאפשרויות, בת מצווה, חברות שמפנקות אחת את השנייה, אמא ובת וכדומה אני הכי נהנית שם. בשטף החיים לא יוצא לזוגות ליצור ביחד. לראות אותם יוצרים יחד, חושבים יחד, ומדברים לא רק על שגרת היומיום זה מחמם את הלב".
את השקיעה בקידה העברנו בחוץ, פנינו דווקא לא הייתה אל השמש היורדת אלא דווקא אל הבקעה ואל הרי הירדן, קרני השמש מאירות על הנוף הקסום והמיוחד.
בבוקר, לפני שנפרדנו מהשלווה המקומית זכינו לארוחת בוקר מיוחדת. מענית למדה קונדיטוריה והתוצאות ניכרות...
למשפחת רבינוביץ שני צימרים המתאימים לזוגות ולמשפחות עם עד שלושה ילדים. הצימר מאובזר במזגנים, ג'קוזי דיוידי מרפסת פרטית לכל צימר, מטבח מאובזר המותאם גם לשבת, וכו'.
רגע לפני שאנחנו יוצאים מציינת מענית שהיא תשמח להרים את הכפפה ליצור שיתוף פעולה בין הצימרים ואתרי התיירות השונים באזור. "בואו נעבוד ביחד, זה רווח נקי לכולנו, שעם ישראל יבוא לפה לכולנו יהיו מספיק אורחים".
|
