צילום: עולם שלם של רגש, אווירה, אתגר ויצירתיות

רגש, אווירה, אתגר ויצירתיות – כבר בגיל צעיר פגשה דלית את כל אלו בעולם הצילום, והתאהבה. בנישה מיוחדת של צילומי הריון צנועים היא מדגישה את המבט החי, העדין והמסתורי של הנשיות

פורסם במשלך l יוני 1, 2014
צילום כותרת: אברהם יצחק מאיר

קצת עלי:

שם: דלית מאיר
אזור מגורים:  גוש עציון
גיל: 28
מצב משפחתי: נשואה

קצת על העסק: צלמת סטילס לאירועים ופורטרטים אישיים או משפחתיים.

בחרתי למקד את העבודה שלי בחיבור לאנשים, ובמיוחד לנשים. לאחרונה אני מתמקדת בנישה של צילומי הריון צנועים שנועדו להדגיש את המבט החי, העדין, היפה והמסתורי שאני רואה בתהליך של  ההיריון. אני רוצה להעניק את הזוית הזו ללקוחות שלי, גם כחוויה בזמן הצילומים וגם כזיכרון חיובי ארוך טווח.

איך עסק נולד?
מגיל צעיר גיליתי נטייה לאמנות, תמיד הייתי מציירת בשיעורים, ובשלב מסוים התחלתי לצלם בתור תחביב, כשאני מנסה לתפוס את היופי שבטבע ובחיים. עם הזמן הבנתי שהכי מעניין אותי ללכוד את חדוות החיים שבחיוך ובמבט ובתקשורת האנושית, ובאופן טבעי מצאתי את עצמי מצלמת באירועים של חברים וקרובי משפחה.
תוך כדי לימודי עיצוב גרפי, התמקדתי יותר ויותר בצילום דרך לימוד עצמי, השתתפות בקבוצות ופורומים שונים והמון התנסות. התחלתי לצלם אירועים קטנים ולהצטרף לצלמים בחתונות כצלמת לנשים, עד שקיבלתי מספיק אומץ לקרוא לעצמי צלמת ולהבין שזה מה שאני באמת רוצה לעשות בחיים.

צעד ראשון: היו המון "צעדים ראשונים" בדרך. אבל אירוע מכונן היה כשקיבלתי במתנה את המצלמה המקצועית הראשונה שלי, והסיכום היה ש"בתמורה" אני מצלמת את הבר מצווה של אחי הקטן. עד אז חשבתי שצילום אירועים זה משעמם ולא אמנותי, ופתאום גיליתי עולם שלם של רגש, אווירה, אתגר ויצירתיות, והתאהבתי.

קהל יעד: אני הכי שמחה לקבל לקוחות כלבבי, עם אופי פשוט וטוב שמעריכים את האמנות שלי, שיש בה איכות מצד אחד יחד עם טבעיות וספונטניות. חשוב לי החיבור האישי ללקוחות, שיהיו בינינו דיאלוג ואמון. קהל היעד שלי הוא אלה שהסגנון שלי נוגע בליבם, ובאופן טבעי מוצאת את החיבור הכי קל ונעים עם נשים דתיות כמוני, אבל פונה לכל המגזרים ולכל השלבים בחיים.

 הכי אוהבת בעבודה: לקוחות שמתייחסים אליי כחלק מהמשפחה, רגעים מרגשים בזמן אירוע, שלפעמים ממש גורמים לי למחות דמעה, ההתרגשות שבתפיסה של פריים מוצלח, וכמובן הסיפוק כשאני מוסרת את העבודה והתגובה נרגשת ומלאת הערכה.

פחות עושה לי את זה: כל נושא השיווק הוא מורכב ודי מביך עבורי. לשמחתי התמונות מדברות בעד עצמן, אבל זה עדיין לא מספיק ודורש ממני הרבה עבודה עצמית.

רגע מיוחד: העבודה הזאת גורמת לי הרבה פעמים להפתיע את עצמי. הנה דוגמא: לא מזמן הגיעה אליי הודעה ממשפחה, שהם בדרך מחו"ל לישוב שבו אני גרה בשביל לחגוג חלאקה לבן הקטן שלהם ומאוד רוצים תמונות משפחתיות מהרגע הזה, לפני שהוא הופך לילד גדול. הם ניסו להשיג אותי כל הבוקר ללא הצלחה וכבר כמעט התייאשו. כשסוף סוף החזרתי להם תשובה, הם ראו בזה סימן משמים. העניין הוא שאני טיפוס שאוהב לעשות דברים בצורה מסודרת ומאוד קשה לי בדר"כ לקחת עבודה בהתראה קצרה, ובמיוחד לא תוך דקות ספורות. מחשבות התחילו לרוץ בראש. הסתכלתי על השעון, הבנתי שזה דורש ממני להתארגן במהירות האור, השעה לא אידיאלית לצילומים ובכלל היו לי תוכניות אחרות… במקום זה עצרתי לחשוב ולהתייעץ עם בעלי היקר (צלם מוכשר בפני עצמו, והרבה יותר ספונטני), איכשהו הדברים הצטרפו והחלטתי ללכת על זה. גיליתי אנשים מקסימים ומאירי פנים, שהודו לי מכל הלב והמיסו את החששות.

בעוד עשר שנים: עשר שנים זה הרבה זמן, אני לא יודעת לאן הן יקחו אותי ופתוחה לכל אפשרות. אני מקווה להמשיך להתפתח ולגלות דברים חדשים, ליצור דברים יפים ומרגשים עם החותם האישי שלי.

טיפ מקצועי לקוראות: אם אתן מנסות לצלם את הילדים אבל כל התמונות יוצאות חשוכות, או מטושטשות, או שהם בדיוק לא מסתכלים, או שממש אי אפשר לזהות אותם… לא צריך להתייאש, וגם לא להחליף מצלמה או את הילדים. טיפ קטן שישפר את המצב הוא לצלם את הקטנטנים מגובה העיניים. ילדים הם, באופן מפתיע, נמוכים מאיתנו, ובשביל לצלם אותם בצורה טובה כדאי להתכופף אליהם. כן, אפילו אם זה אומר להשתטח ביחד עם התינוק הזוחל על הקרקע. כדי לגוון, לפעמים מעניין יותר דווקא לצלם אותם מלמעלה, ממש מעל הראש שלהם, כך שהם מרימים את המבט ומבליטים את העיניים הגדולות והתום הילדותי.